אני מאמינה... במוסיקה. (או - מה זה בכלל טיפול במוסיקה?)

אני אפרת, ואני מאמינה במוסיקה.

מגיל קטן מצאתי את עצמי מתאהבת, נשענת ומשחקת עם מוסיקה. השיר הראשון שכתבתי היה בגיל 7 על אורגנית של 4 אוקטבות שקנו לי- ואני זוכרת אותו עד היום, כי הוא היה הפעם הראשונה שהבנתי שאמוציה יכולה להתארגן לכמוסה של מילים ומנגינה. הבנתי שיש כאן משהו מיוחד.

כשהייתי נערה המוסיקה הפכה להיות חברה טובה וקרובה. כשהייתי כועסת או מרגישה בודדה, המוסיקה היתה שם עבורי, לשקף לי את מי שאני ואת מה שקורה לי, יכלתי להזדהות ולחוש שייכת בגיל כל כך פגיע עוצמתי ומורכב.

הייתי שומעת שירים מכל מיני סגנונות ומרגישה חיבור עמוק לצלילים ולמילים, ואת הכוח לבטא דברים שהם מעבר למילים.

אי שם בגיל 20 אמרו לי שיש דבר כזה שנקרא "תרפיה במוסיקה" ולי היה ברור מאותו הרגע שאני לשם אגיע. למעלה מחמש עשרה אחרי- עם התואר הנכסף, ועוד הרבה נסיון שאספתי בדרך כששואלים אותי במה אני עוסקת אני אומרת "אני? אני מטפלת במוסיקה." כשאני אומרת את המילים הללו אני מתכוונת לרגע שבו אני נכנסת לחדר עם ילד או ילדה ונפתח לפנינו מרחב של אפשרויות משחק ונגינה, דרכם הוא יכול להביע מה קורה אצלו בלב, עם מה הוא מתמודד ומה הוא מרגיש, והוא יכול להרגיש פחות לבד, ויותר ביחד- איתי ועם המוסיקה. אני מתכוונת לכימיה הטהורה והמדהימה שנוצרת כאן ועכשיו בעבודה עם ילדה שכמעט ולא מתקשרת במילים- אבל מדברת מוסיקה וחשה מובנת איתי, כי גם אני דוברת את השפה הזו.

אני מתכוונת לאנרגיה המדהימה שממלאה את הגוף והנפש כשילד מבין שהוא יכול ליצור מוסיקה ושיהיה לה מקום, שיש לו מקום אצלי.

אני מתכוונת לרגע בו יושבים איתי זוג הורים ועוצרים את היומיום לחשוב ולהרגיש מה מניע את הילד שלהם, ומה מניע אותם מולו.

לתהליכים נפשיים-מוסיקלים שיכולים להניע אותנו להאמין גם. להאמין במוסיקה בחיינו. להאמין שדברים יכולים לגעת בנו ולייצר תנועה של שינוי.

כיום אני יכולה לומר שהחיבור למוסיקה והחיבור לטיפול הם שני דברים שהם חלק מהזהות שלי ושל מי שאני. ולכן הכותרת הזו- מטפלת במוסיקה, היא כותרת שמחברת שני עולמות גדולים וכבדי משקל ואחריות, שבהם אני נמצאת כבר למעלה מעשר שנים.

יש הרבה דרכים חשובות ומעניינות להגדיר מהו טיפול במוסיקה, אבל לפני הכל, מטפל צריך לדעת מהו טיפול במוסיקה- בשבילו.