מה אומרות עינייך

כשתינוק מתבונן באימו, הוא רואה לא רק אותה, הוא רואה את ההשתקפות שלו בעיניה. כשהיא שמחה לקראתו- הוא לומד להכיר ולהבין, שהוא אהוב. כשהיא חוזרת אחרי הפטפוט התינוקי החמוד שלו- הוא לומד דרכה שיש לו קול, וממשות.

רוצה לספר לכם על ניסוי מרתק שיכול ללמד אותנו המון

פרופסור אדוארד טורניק, פסיכולוג שחוקר ומלמד במשך שנים רבות יחסים בין אימהות לילדיהן ולתינוקותיהן עשה פעם ניסוי. בניסוי הוא מבקש מאם לשחק עם ביתה בת ה8 חודשים, באופן טבעי. לאם קורים דברים מאד טבעיים- הילדה צוחקת, האם צוחקת, האם עושה קולות- הילדה מגיבה להן. לאחר דקה האם מתבקשת להסתכל בתינוקת אך לא להגיב אליה – לא במימיקה, לא בתנועה, לא בפנים, רק להתבונן בה בפנים קפואות. כן- זה קשוח כמו שזה נשמע. האם מתבוננת והתינוקת מנסה לייצר קשר, אך לא מקבלת שום הד.

לאחר מספר נסיונות- התינוקת פורצת בבכי.

למה התינוקת פרצה בבכי? בואו נחשוב את זה רגע.

העיניים של אמא שלנו מספרות לנו כל כך הרבה על העולם ועל עצמנו. כשבאה אלי ילדה על הרצף שהוריה מודאגים מאד מההתקדמות שלה, מודאגים(ובצדק, ככ אפשר להבין אותם!) מהפער שלה, מכך שאחיה הקטן מדבר והיא בקושי אומרת מספר מילים, מודאגים ממה יגידו- המשפחה, הסביבה, החברים. הילדה מרגישה את הדאגה, היא מרגישה אותה ורואה אותה בעיניהם.

ילד עם צרכים מיוחדים, בדומה לילד רגיל- זקוק שמבט העיניים שלנו יהיה אוהב, מעריץ, מעריך, מעצים. המבט הזה הוא קריטי להתפתחות שלו בכל התחומים- במוטוריקה, בקוגניציה, ברגשות ובהבנה החברתית שלו.

ומה נעשה אם הלב שלנו לא שם? אם אנחנו אבלים, כאובים, מודאגים?

שם- אנחנו זקוקים לעזרה.

אחרי למעלה מעשר שנים של עבודה עם הורים וילדיהם אני יכולה לומר שהעבודה עם ההורים, על המקום הרגשי שלהם מול ילדיה- יכולה לעשות המון!

https://www.youtube.com/watch?v=IeHcsFqK7So

..שאלה קטנה

• הכרתי את הניסוי הזה
• לא הכרתי את הניסוי הזה